ניירות עמדה הינם נאומים שאורכם נע בין שלושים לשישים שניות אשר הנציגים כותבים במהלך ההכנה לכנס. ניירות העמדה מנסחים את עמדת המדינה בקצרה ולעיתים אף מציגים קווי פעולה כללים בנושא. כאמור, נייר העמדה משמש כנאום אשר אותו יקרא הנציג בוועדה במהלך הכנס. הקראת ניירות העמדה מהווה בסיס לדיון ומאפשרת למדינות להציג את עמדתן הרשמית, להבין לעומק את עמדות המדינות האחרות ולפתח דיון משותף על עמדות המדינות. שלבי הדיון בניירות העמדה יתנהלו על פי כללי הדיון הרשמי, ובסדר הבא: בתחילת הדיון על כל נושא, ישאלו יושבי הראש אם יש נציגים המעוניינים לקרוא את ניירות העמדה שלהם. הנציג שייבחר על ידי יושבי הראש יעלה ויקרא את נייר העמדה שכתב מראש. לאחר שנקרא נייר העמדה, יוקצה פרק זמן לשאלות מצד שאר נציגי הוועדה. בסופו של פרק זמן זה יתבקש הנציג להחזיר את רשות הדיבור ליושבי הראש ויפנה את מקומו לנואם הבא. הדיון בניירות העמדה בכל נושא יימשך בהתאם לשיקול הדעת של יושבי ראש הוועדה. לאחר תום הדיון בניירות העמדה יעברו הנציגים לזמן לובי.
איך כותבים נייר עמדה? לאחר שסיים את שלב המחקר היסודי, ייגש הנציג לכתיבת ניירות העמדה על הנושאים השונים שיידונו בועדתו. הנציג יכתוב נייר עמדה לכל נושא, שלושה ניירות עמדה בסה"כ. נייר העמדה משמש כנאום אותו יש לקרוא בזמן נתון בכנס. לכן עליו להיות קצר וקולע ועם זאת יסודי ורציני. חשוב לזכור שנייר העמדה הוא הבסיס לדיון שייוצר בוועדה, ולכן ככל שהוא יהיה רציני ומקיף יותר וככל שהידע של הנציג יהיה עשיר יותר ויכלול בתוכו נתונים ועובדות מעניינות וייחודיות כך הדיון יהיה מעניין יותר. בניגוד להצעות החלטה, אין נוסח קבוע שעל פיו צריך לכתוב ניירות עמדה. יחד עם זאת, ישנם מספר חלקים שאותם נהוג לכלול בניירות עמדה (הסדר שבו מפורטים רוב הסעיפים אינו מחייב):
בתום
העבודה על ניירות העמדה,
או
במקביל,
יש
לגשת גם לכתיבת הצעות ההחלטה. טיפים:
|