לדיון בכל נושא בכנס שני חלקים מרכזיים: הקראת ניירות עמדה ודיון בהצעות החלטה.

אמנם לכל אחד מחלקי הדיון מערכת נהלים מעט שונה, אך יש מספר חוקים שעליהם יש לשמור לכל אורך הדיון:

1. אין דיאלוג בין הנציגים: במהלך הדיון, הנציגים אינם מורשים לנהל שיחה בניהם לבין עצמם. אם בכל זאת תרצו למסור דבר מה לאחד מהנציגים האחרים הנוכחים בדיון או ליושבי הראש תוכלו לכתוב פתק ולהעבירו דרך חברי הצוות הלוגיסטי שיהיו נוכחים בחדר. חשוב לציין שהצוות הלוגיסטי קורא את כל הפתקים, ויעביר רק פתקים שתוכנם קשור באופן ישיר לכנס.

2. אין דיאלוג עם יושבי הראש: יושבי הראש הם הסמכות העליונה בכל הקשור לניהול הוועדה, והחלטותיהם הן סופיות. במהלך הדיון, וויכוח עם יושבי הראש הינו חסר תועלת, ועלול רק לפגוע ביחסיכם האישיים עם יושבי הראש. יחד עם זאת, אם אתם מאמינים שיושבי הראש שלכם החליטו החלטה שגויה או עשו דבר מה שאינו נכון אתם מוזמנים לפנות אליהם בפתק (ראו סעיף 1) או באופן פרטי לאחר הדיון. קחו בחשבון שיושבי הראש כולם הם בעלי ניסיון בכנסי מודל או"ם, ושהחלטותיהם מבוססות על ניסיון ארוך. אל תעלבו אישית אם הדיון על הצעת ההחלטה שלכם הופסק באמצע, או אם אתם מרגישים שלא נתנו לכם לדבר - הבינו שעל כתפי יושבי הראש מוטלת הדאגה לכל הנציגים, ושמשיקולי זמן קשה יהיה להשביע את רצונכם בכל פעם שתרצו לעשות דבר מה במהלך הכנס.

3. אין דיבור בגוף ראשון או שני: בכנס, אתם מייצגים מדינה ולא אדם. על כן, כפי שנעשה באו"ם האמיתי, כל הדיבור יעשה אך ורק בגוף ראשון רבים (לדוגמא: "אנחנו מאמינים ש..") ובגוף שלישי (לדוגמא: "ישראל לא תסכים..", או "נציג בריטניה מודע..").  יושבי הראש של הוועדה יעירו לנציגים על כל שימוש בגוף אחר.

ג. כללי הדיון הרשמי

הדיון בכנס מודל האו"ם מתנהל על פי כללי הדיון הרשמי, כנהוג בכנסי מודל האו"ם מסביב לעולם. הדיון הרשמי מנוהל על ידי יושבי הראש, ובכל עת מדבר רק דובר אחד. בכל שלב של הדיון, יעלו נציגים שונים אל הדוכן וידברו מול הוועדה. נאומי הדוברים נעים בין הקראת ניירות עמדה לנאומים קצרים בעד או נגד תיקונים להצעות החלטה ואף לנאומים בעד או נגד הצעות פרוצדוראליות (ראו בהמשך). להלן מפורטים ההליכים הנוגעים להתנהלות הוועדה.

במהלך כל שלבי הדיון המפורטים בפסקאות הבאות, חייבים הנציגים הדוברים (בין אם הינם שואלים שאלה ובין אם הינם דורשים התנצלות) לעמוד עד שתסתיים תשובת הנציג שאליו פנו. עמידה זו הינה אות של כבוד כלפי הדובר. כמו כן, נציגים אינם מורשים לדבר מחוץ למסגרות המפורטות להלן.

ד. דיבור בוועדות ושאילת שאלות
בכל פעם שיעלה נציג לדבר, יקציבו לו יושבי הראש זמן מסוים (בהתאם לחלק הדיון שבו מדובר). בתום הזמן, יישאל הנציג אם הוא פתוח לשאלות מצד שאר המדינות בוועדה. אם יסכים, יבחרו יושבי הראש מבין הנציגים האחרים המעוניינים, נציג שישאל את הדובר שאלה. על השאלה להיות מנוסחת בקצרה ובאופן ברור, ולהסתיים בסימן שאלה.

לאחר ששמע את השאלה, יוכל הנציג הנשאל להגיב בכל דרך אותה ימצא לנכון, ולנציג השואל לא תהיה זכות תגובה. אם לא הצליח הנציג להבין את השאלה, יוכל לבקש מיושבי הראש לדרוש מן הנציג שינסח מחדש את שאלתו. בתום דבריו, יחזיר הנציג את רשות הדיבור ליושבי הראש.

ה. סוגי שאלות לשימוש בדיון

בכנס, יש הזדמנויות רבות שבהן נציגים שואלים שאלות. על כל השאלות להיות מנוסחות באופן חד וברור ולעמוד במדיניות המדינה. כחלק מעבודת ההכנה לפני הכנס, מומלץ גם לכתוב מספר שאלות לנציגים אחרים.
ישנם שלושה סוגים עיקריים של שאלות הנשאלות במהלך הדיון:

• שאלה תומכת
  שאלה תומכת תישאל ע"י נציג שלו מדיניות דומה לזו של הדובר. השאלות יתחילו לרוב במילים "האם הנציג מסכים ש..." ומטרתן לחזק את דבריו של הנציג שדיבר או להציג את עמדתו של השואל. השאלות יכולות להתייחס לנקודה שהנציג לא ציין בנאומו, או לא הרחיב עליה בנאום. שאלת עידוד תהיה לרוב קצרה וחזקה, ללא התלבטויות או התניות. יתרון חשוב של שאלת עידוד הוא שהיא מפתחת יחסים טובים בין הנשאל לשואל. שימו לב, שאלת עידוד צריכה להגיע רק כאשר העונה מתכנן להסכים לדברי השואל.
  התשובה לשאלה תומכת לא צריכה להיות קצרה כמו השאלה, נהפוך הוא - זהו מקום מושלם בשביל העונה להרחיב על המדיניות, להוסיף נתונים נוספים שלא הספיק לציין בנאומיו ולפתח את דעותיו. כדאי שתשובה לשאלה שכזו תהיה ארוכה יותר מאשר "כן" או "לא", מפני שאחרת השאלה "בוזבזה".
  אם ידוע לכם על מדינות שחולקות מדיניות דומה לזו שלכם, כדאי ליצור איתן קשר לפני הנאום שלכם, כדי לבקש מהן שישאלו אתכם שאלות תומכות.

• שאלה תוקפת
  שאלה תוקפת היא שאלה המציגה עמדה הנוגדת את מדיניותו של הנציג הנשאל, או בוחנת את הידע שלו בנושא נתון. מטרת השאלה היא להתקיל את הנציג ובכך לפגוע ביציבות ההצהרות והעמדות שלו. יש שתי צורות עיקריות שבהן נשאלות שאלות כאלו. האחת היא תקיפה ישירה של דברי הנציג, בעזרת שימוש באירוניה או בלעדיה. הצורה השנייה היא תקיפה בעזרת שימוש בנתונים, כלומר הצגת נתונים שמצביעים על חסרונות בעמדתו של הנציג או סותרים את דברי הנציג.
  אמנם אין דרך אחת "נכונה" לענות לשאלה התקפית, אך חשוב לזכור להיראות רגועים ובטוחים בזמן התשובה. לאנשים רבים יש נטייה להיכנס לפאניקה אחרי שאלות שכאלו ולגמגם או לדבר שלא לעניין. במצב שכזה, מומלץ גם לנסות להפוך את השאלה על פיה – כלומר, להשתמש בשאלה עצמה כדי לענות עליה, ובכך לסתור את השאלה.

• שאלת סקרנות
  שאלת סקרנות היא שאלה שבה השואל מביע עניין לגלות מידע חדש, והיא השאלה הפשוטה ביותר הן לשואל והן לעונה. שאלות אלו נועדו להבהיר את עמדת הנציג בנושא מסוים. התשובה לשאלות אלו היא לרוב פשוטה למדי, לכן מומלץ לנצל את המקרה לטובתכם ולשלב בתשובה נתונים חדשים וגם להרחיב ולפתח אף יותר את עמדת מדינתכם.

ו. דרישת התנצלות (העלאת עניין לסדר היום)

במקרה שבו נציג מרגיש שנציג אחר פגע במדינתו או הכפיש אותה במהלך הנאום, הוא רשאי להפסיק את הדובר ולדרוש התנצלות. אז, ורק לאחר שיקבל רשות מיושבי הראש, יסביר הנציג על סמך מה הוא דורש התנצלות בנאום שלא יעלה על 15 שניות. לאחר נאום זה הנציג שממנו נדרשה ההתנצלות יאמר לוועדה אם הוא מתנצל או לא וימשיך בנאומו.

אם הנציג הנואם ערני ומכיר באופן מעמיק את מדיניות המדינה שאותה הוא מייצג אין סיבה שהוא יתנצל שכן כל מה שהוא אומר נעשה לאחר מחשבה והבנה מעמיקה של המדיניות. למרות זאת, אם הנציג מרגיש שהוא באמת עשה טעות או שדבריו לא הובנו כראוי, הוא רשאי להתנצל כדי שלא לגרום למשבר בין שתי המדינות או להעליב את הנציג ואת מדינתו. חשוב שלא לדרוש התנצלויות ללא סיבה, אלא רק במקרה שמדינתכם נפגעה באופן אישי (אין לדרוש התנצלות אלא אם הוזכר שם מדינתכם במפורש, למשל אין לדרוש התנצלות במקרה בו הנציג אמר כי "מדינות המערב זדוניות ותאבות בצע"). בנוסף, מומלץ שלא לדרוש התנצלות יותר מפעם אחת בנאום, במיוחד כאשר מבקשים התנצלות שוב מאותה סיבה. הוועדה שמעה את טיעוני הנציג בפעם הראשונה ועצירת נאום הדובר בשנית פוגעת בשטף הדיון ועלולה לגרום לכעס מצד יושבי הראש ושאר החברים בוועדה.

ז. הצוות הלוגיסטי

הצוות הלוגיסטי הוא צוות של תלמידים בכיתה ט' שאחראי על כל הנושאים הטכניים בכנס, ולכן יש לו חלק בלתי נפרד וחשוב מאוד בהצלחת הכנס.

בזמן הדיונים, אנשי הצוות הלוגיסטי מפוזרים בין הוועדות והם אחראים על צילום הצעות החלטה, שמירה על הדלתות בזמן הצבעות ובעיקר על העברת פתקים. העברת פתקים בין הנציגים הוא תפקיד מרכזי בוועדה, מאחר שאין דיאלוג בין נציגים, והפתקים הם דרך התקשורת היחידה בין הנציגים בוועדה. הצוות הלוגיסטי פותח את הפתקים, קורא אותם, ואם תוכן הפתק אינו נאות, הוא מעביר אותו לטיפול יושב ראש הוועדה. לכן- שמרו על טוהר הפתקים ותוכנם.

הצוות הלוגיסטי נמצא בכנס כדי לעזור למזכירות וליושבי הראש, ולא לנציגים. לכן, השתדלו להימנע מדיבור עם הצוות הלוגיסטי בזמן פעילות הוועדות. ניצול הצוות הלוגיסטי לצרכים אישיים אינו ראוי.

ח. העברת פתקים

בתחילת הכנס, יגיע כל נציג עם חבילת פתקים שעליהם שם הארץ שאותה הוא מייצג. חבילת הפתקים תוכן ותעוצב מראש ע"י כל משלחת ובהשגחת המדריכים. הפתקים האלו הם חלק אינטגראלי בהוויית הכנס, והם כלי חשוב היכול לעזור לכל נציג להתדיין בפרטיות עם הנציגים האחרים או עם יושבי הראש במהלך הדיון בוועדה ושלא בצורה פרונטאלית. בפתקים ניתן לבקש מידע מיושבי הראש, לכתוב שאלות לנציגים ממדינות אחרות בנוגע למדיניותם בנושאים הנידונים בוועדותיהם, לבקש תמיכה מנציגים, לשאול את דעתם בנושאי הוועדה ואפילו לבקש את חתימתם על הצעות החלט. הפתקים יכולים לשמש כלי אסטרטגי נהדר לכל נציג אך יש לזכור להשתמש בהם בתבונה ולא יותר מידי שכן ליושבי הראש הזכות להשעות את השימוש בפתקים. על תוכן הפתקים להיות נאות! כמו כן, על כל הפתקים להיות קשורים לעניינים הנוגעים לכנס. אם הצוות הלוגיסטי יבחין בפתק אשר תוכנו לא קשור לתוכן הוועדה, ו\או מכיל תכנים גסים ולא ראויים, הוא ישלחו אל יושבי הראש, ולפי החלטת יושבי הראש, יינקטו צעדים רציניים.

זכרו תמיד לרשום על גבי הפתק את שם המדינה שאליה מיועד הפתק.

ט. פנייה ליושבי הראש (שאלה אישית)

בזמן שבו אין דוברים העומדים מול המדינות, רשאי כול נציג לפנות ליושבי הראש בשאלה אישית - דהיינו, שאלה של הנציג במטרה לקבל מידע אודות דבר מה או לדרוש משהו, ולא שאלה של מדינתו. נציג הרוצה לעשות זאת יצביע וישאל את יושבי הראש. חשוב שלא לנצל שאלות אישיות ככלי שנועד לשרת את מטרות המדינה בדיון - אחרת יקטעו יושבי הראש את הנציג. פנייה ליושבי הראש גוזלת זמן יקר מן הוועדה, ולכן עדיף לעשות אותה בפתק. כמו כן, פנייה הנוגעת לחריגה מהמדיניות מקומה רק בפתק.

י. החלטות פרוצדוראליות

החלטות פרוצדוראליות הינן החלטות הנוגעות לתפקודה השוטף של הוועדה. כדי שתתרחש החלטה שכזו, יש להעלות הצעה פרוצדוראלית. הצעות אלו נחלקות לשלושה סוגים: הצעות הנוגעות להרגשתו האישית של כל נציג (כגון בקשה לפתוח חלון) בקשות מן הדובר (כגון בקשה להגביר את עוצמת הקול) והצעות הנוגעות לדרך התנהלות הדיון (הצעה להאריך את משך הדיון בנושא מסוים). רוב ההחלטות הפרוצדוראליות מתקבלות בהצבעה ובהכרעת רוב, וחלקן בהחלטת יושבי הראש.

לחלק גדול מההצעות הפרוצדורליות דרוש תומך - כלומר מדינה שנייה שתסכים עם ההצעה. לאחר שתועלה ההצעה, ישאלו יושבי הראש האם ישנם תומכים או מתנגדים. אם יש מתנגד או מתנגדים, יעלה העניין להצבעה. בהצבעות על החלטות פרוצדרוליות אין נמנעים.

י"ב. ההצבעה

במהלך הכנס, כל ההחלטות שאותן עושה הוועדה מתקבלות בהצבעה ובהכרעת רוב. יש שני סוגי הצבעות: הצבעות הנוגעות להצעות החלטה והצבעות על עניינים פרוצדורליים. כל ההצבעות בוועדות יערכו בדלתיים סגורות, וכל הנציגים הנוכחים במהלך ההצבעה מחוייבים להשתתף בהן (מלבד במקרים מיוחדים, כגון נציגים שאין להם זכות הצבעה על הצעות החלטה - לדוגמא, נציגי ארגונים בין לאומיים או משקיפות).

ספירת הקולות בהצבעה נעשית באחת משתי דרכים: הצבעה רגילה והצבעה שמית. בהצבעה רגילה, ישאלו יושבי הראש את הנציגים מי בעד, מי נגד ומי נמנע, והקולות ייספרו על פי מספר המצביעים בכל פעם. במקרה של תיקו ההצעה נופלת. אם יבקש אחד הנציגים או אם יהיו בעיות בהצבעה, תעבור הוועדה להצבעה שמית. בהצבעה שמית, יקראו יושבי הראש את רשימת כל המדינות הנוכחות בדיון, וכל מדינה בתורה תכריז על הצבעתה.

הצבעות הנוגעות להצעות החלטה מתחלקות להצבעות בעד או נגד תיקונים להצעות החלטה או בנוגע להצעות במלואן. בהצבעות אלו מותר להימנע, ורק הנציגים המייצגים מדינות ישתתפו. לאחר תום ההצבעה, יוכל אחד הנציגים להציע לחצות את ההצבעה. אם ההצעה תתקבל, תעבור הוועדה להצבעה חוזרת בלי נמנעים.

הצבעות פרוצדורליות הן הצבעות על נושאים הקשורים לתפקודה השוטף של הוועדה, כגון הצבעות על פתיחת מיזוג האוויר או על חציית ההצבעה. בהצבעות פרוצדורליות כל הנציגים מחוייבים להצביע בעד או נגד (אין נמנעים). עדיף להימנע מהצבעה שמית במקרים אלו במטרה לחסוך זמן.