הגבלות על יצור נשק כימי וביולוגי

לוחמה כימית היא שימוש מכוון בחומרים רעילים לשם פגיעה כוחות אוייב ואף באזרחים (בכוונה או כתוצאת לוואי- "נזק פריפרי"), על-ידי גרימת מוות או על-ידי שלילת יכולת הפעולה שלהם. שלילת יכולת הפעולה נגרמת בעיקר באמצעות גזים אך גם באמצעות נוזלים, חומרים שאינם קטלניים כשלעצמם, אך הם יוצרים תחום רחב של השפעות זמניות והפיכות כגון עיוורון, שיתוק או מבוכה ובלבול. 

לוחמה ביולוגית היא שימוש באורגניזם  כלשהו, חיידק, נגיף,רעלן המצוי בטבע או גורם מחלה אחר, כנשק במלחמה.

האיום מפני לוחמה כימית או ביולוגית אינו חדש. עוד לפני מאות שנים יצרו חיילים ענני עשן במטרה לבלבל את האויב, הרעילו בארות מים ועוד. צורת ההפצה של הנשקים הביולוגים או הכימיים נעשית באמצעות אירוסולים (ריסוס חלקיקים במצב גזי), ערפול (מטוסי ריסוס),ארטילריה (תותחים, טנקים) והדרך הנפוצה ביותר לפיזור חומרי לחימה כימיים וביולוגיים היא באמצעות טילים כגון טילי הסקאד.                                                  

בגלל הסכנה הגדולה שכרוכה בשימוש בנשק זה, בעיקר לאוכלוסייה אזרחית שאינה מעורבת בלחימה, הוקמו מנגנונים בינלאומיים לפיקוח על הפצת נשק מסוג זה ולמניעת הפצתו כגון האמנה האוסרת שימוש ייצור ופיתוח נשק כימי – CWC. 

האמנה נפתחה לחתימה בפאריז ב 13 בינואר 1993. היא נכנסה לתוקף ב-29 באפריל 1997, לאחר ששישים וחמש מדינות חתמו עליו וכיום חתומות עליה 174 מדינות. עקרי האמנה: איסור שימוש בנשק כימי, איסור על פיתוח וייצור נשק כימי, איסור לסייע למדינה אחרת בדבר האסור על פי אמנה זו ועל כל מדינה להשמיד את הנשק הכימי שברשותה והאמצעים לייצורו. האמנה מתווספת לפרוטוקול ז'נבה משנת 1925 על כלי נשק כימיים וכוללת אמצעים נרחבים לפיקוח על אכיפתה, כגון ביקורים של מפקחים בשטחי המדינות.                                                      

ארגון OPCW  (Organisation for the Prohibition of Chemical Weapons)  שמטהו נמצא בהאג מקיים ביקורי מפקחים בבסיסים צבאיים ובמפעלים תעשייתיים בכל המדינות החתומות על ההסכם וכן פועל לתיאום פעולותיהן של המדינות המחזיקות במאגרי נשק כימיים. 

 BWC היא אמנה שנפתחה לחתימה ב10 באפריל 1972 עקב המאמצים הבינלאומיים לתמיכה בפרוטוקול ג'נבה 1925.האמנה אוסרת פיתוח,ייצור ואגירה של נשק ביולוגי ורעלני ומחייבת להשמיד את הקיים .נקודת התורפה העיקרית באמנה זו היא העדר מנגנון בקרה מובנה לאכיפתה ולהבטחת הציות של המדינות החברות.                                                                              נוסף על כך באפריל 2004 פרסמה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה, מס'  1540 העוסקת במניעת תפוצת נשק גרעיני כימי וביולוגי ואמצעי שיגורם. 

עם זאת, למנגנונים אלה יש יכולת מוגבלת, בגלל הקושי לגלות פעילויות חשאיות הקשורות בייצור והפצה של נשק זה, והיכולת המוגבלת להטיל סנקציות על מדינות שעברו על אמנות הפיקוח.

נשקים אלו הם בעלי השפעה רבה על הפוליטיקה הבין-לאומית בשל הפחד מפני ההשפעות שלהם על אוכלוסייה אזרחית רחבה, הן בשל הפחד שיגיעו לידיהם של ארגוני טרור אשר ישתמשו בהם לצרכיהם. 

דוגמא להשפעה של הנשקים הללו על הזירה הבין-לאומית היא העובדה שהפלישה הצבאית האמריקאית לעיראק החלה בגלל החשש שהמדינה, בשליטת נשיאה הדיקטאטור דאז, סדאם חוסיין, מחזיקה ומפתחת נשקים לא קונבנציונאליים מסוג כימי וביולוגי.

במהלך הכנס נדון בסוגיית יצור הנשקים הכימיים והביולוגיים וננסה להגיע לקונצנזוס בנוגע להקמת מנגנוני פיקוח וענישה יעילים בתחום.

קישורים בנושא:

http://www.un.org/disarmament/WMD/Chemical/index.shtml

http://www.cdc.gov/ncidod/eid/vol5no4/kortepeter.htm

http://www.inss.org.il/upload/(FILE)1193820204.pdf

התחמשות איראן

איראן רואה עצמה כמעצמה אזורית. במסגרת תפישה זו שואפת איראן לחמש עצמה הן בנשק קונבנציונלי והן בנשק בלתי קונבנציונלי. איראן החלה לפתח תכנית גרעין כבר בשנות השמונים של המאה העשרים, ובסיועה של רוסיה הקימה את הכור הגרעיני בבושהר. בעשור האחרון, בעקבות ההצהרות הפומביות של ממשלת איראן בנוגע לשאיפותיה להתחמש, נושא התחמשותה הפך לאקטואלי, טעון ושנוי במחלוקת בזירה הבין לאומית. כוריה הגרעיניים של איראן מפוזרים ברחבי המדינה, חלקם אף במרכזן של ערים גדולות, כגון טהרן.כמו כן, היא גם מיגנה את מתקני הגרעין שלה בגגות ובקירות מגן עבים. יש הטוענים שצעדים אלה ננקטו כלקח מהפצצת ישראל על הכור הגרעיני בעיראק בשנת 1981. חשוב לציין שאיראן טענה בעבר וממשיכה לטעון שכל הכורים שלה הם למטרות אזרחיות בלבד, טענה שמתקבלת על ידי חלק מהעולם ולא מתקבלת ע"י חלקו האחר.

לאורך השנים, מדינות מערביות שונות, ובעיקר ארצות-הברית, הפעילו לחץ רב על מדינות כמו רוסיה וסין, שאיראן פנתה אליהן בבקשה לסייע לה בהשגת טכנולוגיה גרעינית וחומרים הנחוצים לפיתוחה. הלחץ הזה תרם לעיכובים במימוש התכנית האיראנית, אבל לא הצליח לבטל אותה לחלוטין. לאחר שהתברר שאיראן הקימה מתקנים סודיים והתקדמה מאוד, לכאורה, בדרך לפיתוח פצצה גרעינית, הצטרפו גם מדינות אירופאיות לפעילות הדיפלומטית שנועדה למנוע מאיראן להשיג יכולת גרעינית צבאית, אבל גם הפעילות הזאת לא זכתה בינתיים להצלחה מרובה. בתחילת 2006 סוגיית הגרעין האיראני עלתה לראשונה לדיון במועצת הביטחון של האו"ם. בה, לאחר דיונים ממושכים, הוטלו על איראן סנקציות מרוככות (החלטה מספר 1737). וביוני 2006, מועצת הביטחון של האו"ם הציעה לאיראן חבילה של תמריצים נדיבים, ואיימה עליה בסנקציות (עיצומים, הגבלות) כלכליות, אם היא לא תפסיק את הפעילות של העשרת האורניום, אבל איראן לא השיבה  תשובה ברורה, וביקשה להמשיך במשא-ומתן. בהמשך הוטלו על איראן עוד סנקציות (החלטה 1747 משנת 2007, החלטה 1803 משנת 2008 והחלטה 1929 משנת 2010) אך היא התעלמה וממשיכה להתעלם מהסנקציות הבין-לאומית. איראן מגובה מצד שתי המעצמות הגדולות באזורה, רוסיה ולאחרונה אף סין (איתם חתומים האיראנים על הסכמים לאספקות נפט בשווי 100 מיליארד דולר מאז 2006). ומעצמות אלה מנעו פעמים רבות צעדים יותר מחמירים כנגד איראן מצד מועצת הביטחון. איראן מצידה טוענת שהמאמצים להתחמשות הם לצורכי הגנה בלבד כתוצאה מ"איומיה" התכופים על ישראל וחרף טענותיה. שוב יש להדגיש שהממשל האיראני מתייחס להתחמשות הכללית של המדינה ולא לנשק גרעיני.

ארגונים פציפיסטים וארגוני שלום טוענים כי העידן הגרעיני העלה ברמה אחת את הסכנה המלחמתית והאכזריות במערכת הבינלאומית. לעומתם, יש חוקרים הטוענים כי דווקא הימצאותו של הנשק ההרסני, הוא גורם מרסן ומאזן בקרב מדינות מסוכסכות, דוגמת מקרה המלחמה הקרה. כך או כך נעשים ניסיונות להגביל את מספר המדינות שבבעלותן פצצה גרעינית, ולרסן את אלו שכבר בעלי יכולות גרעינית. חוקרים ישראלים חוששים שהתחמשות איראן בנשק גרעיני תביא להתחמשות דומה בטורקיה, סעודיה ומצרים, שכבר הצהירה שבכוונתה להקים כור גרעיני למטרות אזרחיות, וכי התחמשותה הגרעינית של איראן מסכנת את שלום העולם לא רק כאיום ישיר אלא גם כאיום עקיף, מפני שהממשל האיראני מקושר לג'יהאד העולמי. ישראל וארה"ב מדגישות שיכולות גרעיניות של איראן יביאו להשלכות על העולם כולו ושכל הקהילה הבינלאומית צריכה להתגייס כדי לעצור את זה. מרבית החוקרים מעריכים שבהנחה שאיראן אכן מפתחת נשק גרעיני, היא צפויה להשלים את הפיתוח עד לשנת 2015.

כאמור, במקביל להתפתחותה הגרעינית, מפתחת איראן יכולות צבאיות מתקדמות. הפיתוח המוביל שלה הוא סידרת טילי ה"שיהאב", אותו היא מפתחת בסיוע קוריאה הצפונית, כאשר הטיל האחרון בסדרה, ה"שיהאב 3B", הוא בעל טווח של יותר מאלפיים קילומטרים.

במהלך הכנס נעסוק בסוגיית ההתחמשות של איראן, עם דגש על הפאן הגרעיני בנושא וננסה להגיע לפתרון דיפלומטי לבעיה.

רשימת מקורות הקשורות לנושא: 

http://www.un.org/disarmament/WMD/Nuclear/-bae –נשק גרעיני באתר ועדת פירוק מנשק

http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&act=show&ID=107345_memri&dbid=articles&dataid=1221 - התחמשות איראן – מרכיב מרכזי בביסוס מעמדה כמעצמה אזורית

 http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/054/820.html - אובמה: מתקדמים במהירות לסנקציות על איראן

http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=178&FID=674&PID=0&IID=24149 – המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/tags/index.jhtml?tag=%E0%E9%F8%E0%EF – רשימת כתבות בנושא איראן

http://www.inss.org.il/heb/research.php?cat=79 – המכון למחקרי ביטחון לאומי

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=926652 – עם קצת עזרה מגרמניה

http://dandelionsalad.wordpress.com/2010/09/23/mahmoud-ahmadinejads-speech-at-the-united-nations-transcript-sept-23-2010-2/ - הנאום של אחמדניג'אד באומות המאוחדות, ספטמבר

2010http://www.youtube.com/watch?v=krzIR_iXXdw&feature=related הנאום של אחמדינג'אד ביוטוב