התמודדות עם בעיית הסחר באיברים ומציאת פתרונות אפשריים כיום, פיתוחים טכנולוגיים שונים מאפשרים השתלת איברים בבני אדם. השתלה מסוג זה משפרת באופן משמעותי את המצב הבריאותי של מקבלי האיברים ואף מצילה את חייהם. סחר באיברי בני אדם למטרות השתלה הינו בלתי חוקי בכל מדינות העולם מלבד איראן (בה סחר בכליות הינו חוקי), ובכל זאת, בשל פרצות בחוק וחוסר רגולציה, הוא נפוץ ומשגשג בשוק השחור. מועצת אירופה כמו גם ארגון WHO (ארגון הבריאות העולמי) כבר יצאו כנגד הסחר באיברים, אך אין אף אמנה בינלאומיות רשמית המחרימה את הסחר באיברים. הסיבה לכך שהסחר באיברים כה מצליח הוא העובדה שקיים מחסור בתורמים (הן חיים והן מתים). בכל רחבי העולם קיימות רשימות המתנה ארוכות ביותר לקבלת איברים. החולים, אשר מבינים כי במידה ולא יימצא איבר להשתלה יאבדו חייהם, פונים אל הדרך הלא חוקית להשגת האיברים- הסחר באיברים. הסחר באיברים מתרחש ברובו בזירה הבין מדינית, בתהליך הנקרא "תיירות איברים". תהליך זה כולל לרוב מעבר של המוכר והקונה למדינה שלישית בה מתבצע תהליך ההשתלה ולעיתים מעבר של המוכר למדינת הקונה ולהיפך. בעולם קיימים תאגידים רבים אשר מתווכים בין המוכר לקונה. הם דואגים לרופאים, לבתי המלון במדינה בה מתבצעת ההשתלה, להתאמה של איבר המוכר לגוף הקונה ולכל שאר העניינים הלוגיסטיים הכרוכים בתהליך ההשתלה. המתווכים לוקחים לכיסם חלק נכבד מתשלומי הקונה. לרוב, מוכרי האיברים הם בני האוכלוסייה החלשה במדינות עניות וקוני האיברים הם מבוססים כלכלית ובאים ממדינות מפותחות. המדינות בהן קניית האיברים היא בולטת הן אוסטרליה, קנדה, ישראל, יפן, עומאן, ערב הסעודית וארה"ב. המדינות בהן מכירת האיברים בולטת הן מדינות המזרח הרחוק ובמיוחד הודו, פקיסטאן, האיים הפיליפיניים וסין, מדינות דרום אמריקה ובמיוחד בוליביה, ברזיל, ופרו, מדינות מזרח אירופה ובמיוחד טורקיה ומולדובה ומעבר לכך גם ישראל ועיראק. הסחר באיברים מלווה בפגיעה משמעותית הן בזכויות מוכרי האיברים והן בזכויות הקונים. המוכרים לא פעם נופלים קורבן לתרמיות כספיות כאשר הם לא מקבלים את סכום הכסף שהובטח להם. בנוסף, נטילת האיבר מלווה לא פעם בפגיעה במצב הבריאותי של מוכר האיבר ולרוב המתווך לא דואג לקבלת טיפול רפואי הולם למוכר. הקונים נפגעים מכיוון שפעמים רבות הם מקבלים איברים פגומים או איברים שלא מותאמים להם. בעיה נוספת שמעלה הסחר באיברים היא שהרווחים מהסחר מנוצלים פעמים רבות למטרות פסולות הכוללות סחר בסמים ומביאות להעמקת הפשע, גניבות ואף טרור ואלימות. הסחר באיברים מעלה שאלות אתיות כבדות משקל: האם זה ראוי שאדם ימכור מאיבריו על מנת להשיג כסף בשל מצבו הפיננסי הנחות? עוד סוגיה שעולה בדיון על הסחר באיברים היא סוגיית הכפייה: פעמים רבות קיימת כפייה על אנשים למכור איבריהם. כך למשל בסין מוכרים פעמים רבות את איברי המוצאים להורג, כמובן שללא הסכמתם. כאמור, אין אף אמנה בינלאומית המחרימה את הסחר באיברים. עם זאת, ארגונים בינלאומיים שונים, כאשר הבולטים שבהם הם האיחוד האירופאי והאו"ם, פועלים למען צמצום היקף הסחר: הם חוקרים מקרים חשודים, חושפים פרשיות סחר באיברים ומפעילים לחץ בכדי שהסחר ייפסק. בנוסף, התקבלה הצעת ההחלטה של ארגון הבריאות העולמי (WHO) אשר בין השאר קוראת למדינות החברות לנקוט צעדים בכדי להגן על קבוצות עניות ופגיעות שנופלות קורבן ל"תיירות האיברים". על הנציגים יהיה לדון בסוגיית החוקיות של הסחר באיברים, להתמודד עם המחסור באיברים בשוק החוקי ולהציע אמצעים למניעת הסחר הבלתי חוקי, תוך ניסיון למנוע את הפגיעה בזכויות האדם שסחר מסוג זה גורם. קישורים:
עונש מוות עונש מוות הינו צורת ענישה שהשימוש בה היה שכיח ומקובל בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת, אך כיום, בשל חיזוק מגמות הומניטאריות והתפתחויות פוליטיות וחברתיות בקרב בני האדם, השימוש בה נמצא בתהליך הצטמצמות. הצמצום בשימוש בעונש מוות בולט במיוחד במדינות מערביות ומודרניות. דוגמה לכך היא שבכל מדינות אירופה מלבד בלארוס עונש המוות אסור. זאת ועוד- על מנת להיחשב כחברה מן המניין באיחוד האירופי, על אותה מדינה להוציא את עונש המוות מחוץ לחוק בשטחיה. באופן מפתיע, בנוסף למדינות טוטליטאריות או רדיקליות בהן מונהג עונש המוות, ישנן גם מדינות מפותחות ודמוקרטיות, דוגמת ארה"ב, בהן מונהג עונש המוות. ב2009 דיווח ארגון זכויות האדם אמנסטי על 58 מדינות שמשמרות את השימוש בעונש המוות הן בחוק והן במעשה, על 95 מדינות שביטלו את עונש המוות, על 9 מדינות שמאשרות את עונש המוות במקרים יוצאי דופן ועל 35 מדינות שבהן עונש המוות מותר אך לא נעשה בו שימוש בעשר השנים האחרונות לפחות. אמנסטי שמה לה את ההתנגדות לרעיון עונש המוות בראש מעייניה. מועצת זכויות האדם עצמה, יש לציין, אינה גוף אובייקטיבי בדיון על עונש המוות – אלא דחקה ב-28 באפריל לשנת 1999 במדינות בהן עונש המוות עודנו שמיש להקטין בהדרגה את מספר העבירות עליהן ניתן להטיל עונש מוות תוך שאיפה למצב של איסור מוחלט על שימוש בעונש המוות. השימוש בעונש המוות מעורר מחלוקות בינלאומיות ודילמות אתיות כבדות משקל. טענת המתנגדים לעונש המוות היא שעונש זה פוגע בזכות המשמעותית ביותר של האדם- הזכות לחיים. לעומתם, התומכים טוענים שעונש המוות מהווה עונש לגיטימי לפשעים מסוימים, אשר חמורים מספיק בשביל לתת לגיטימציה לשלילת הזכות לחיים-כאשר אותה זכות נשללה בפשעים אלה. החוק הבינלאומי מתיר את עונש המוות, אך אמנות בינלאומיות רבות אוסרות על קיום עונש זה. עם זאת, באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (1966), האמנה המרכזית בנושא עונש המוות, קיימות סתירות ופרצות רבות. דבר זה הופך את האמנה, המחייבת את המדינות שאשררו אותה, לבלתי יעילה וגורם לפריצות בכל הקשור לעונש, מידותיו וחוקיותו. הדוגמא המובהקת ביותר מובאת מסעיף 7 לאמנה האמורה – "לא יועמד אדם בפני עינויים, או בפני יחס או עונש אכזריים..." - כאשר, הרי, טיעונם המובהק של מתנגדי עונש המוות מתייחס לאכזריותו. למעשה, כיוון שאין אמת מוסר בינלאומית אחת, המשפט אינו משנה דבר בפועל. סתירה מובהקת פחות, כביכול, אך השפעתה ברורה כאשר נבדקות העובדות בשטח, ניכרת בסעיף 6 באמנה, נכתב כי לא יוטל גזר דין מוות בשל עבירות שנעברו בידי אדם שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים", תוך התעלמות מהעובדה שגיל עולה עם הזמן. סעיף 10 הממשיך את הסוגיה היה יכול למנוע היווצרות מצב זה, אולם דרך ניסוחו הבלתי מחייבת משאירה את העניין בעינו – "קטינים שהואשמו יובדלו ממבוגרים ועניינם ייחרץ מהר ככל האפשר". קיימת בעיה אחרת באמנה, והיא חוסר פיקוח - המדינה עצמה מחליטה כמה מהר זה "מהר ככל האפשר". דוגמא מפורסמת לכך היא הוצאתו להורג של שון סלרס, נער אמריקאי, על פשע שביצע בגיל שש עשרה. (מידע נוסף אודות סלרס ומקרים מסוגו תוכלו למצוא בגוף הצעת ההחלטה מ1999). בנוסף לכך, ישנם מקרים בהם עונש מוות נקבע בשוגג, או שהעונש נתפר לנענש על מנת להפליל אדם בפשע שלא הוכח כלל שביצע, וללא משפט. (לדוגמא: בשנת 1967 נתלה האסיר ראיין רונלד באוסטרליה, שהואשם בכך שירה למוות בסוהר שלו-למרות שלא התקבלו ראיות לטענה ומעולם לא נערך משפט). במצב הנוכחי, כאשר סתירות אילו מתקיימות, נגרמים חוסר ביטחון ובלבול בנושא יחס מועצת זכויות אדם והקהילה הבינלאומית לעונש המוות, שהוא מהותי לכשעצמו ובהקשרו הכולל להגנה על זכויות אדם. הצעת ההחלטה האחרונה שנחתמה בנושא הובלה ע"י איטליה וצ'ילה ב2007 והיא קוראת להפחית בצורה משמעותית את תפוצת עונש המוות בעולם,וקוראת לצדק משפטי. עם זאת, הצעת החלטה זאת אינה מפורטת מספיק ואינה נותנת מענה מספיק לעונש המוות והשלכותיו. בשל סיבות אלה, צריכה כל מדינה לחשב את עמדותיה ולהציג אותן -לחקור על עונש המוות לפרטיו, על מחדלים משמעותיים בהיסטוריית המדינות המשתתפות ולהביא את המידע למועצה-תוך ניסיון לתת מענה למצב זה. בעייתיות נוספת בהתייחסות לעונש המוות באמנה ובחוק הבינלאומי בכללו, היא ההגבלה המוטלת בספק על המקרים בהם ניתן לגזור אותו. כתוב בסעיף 6 באמנה האמורה כי ניתן גזר דין מוות רק לגבי הפשעים החמורים ביותר...” אולם, כידוע, אין קנה מידה בינלאומי המסוגל למדוד חומרת פשע, שכן פשע במידת חומרה גבוהה במדינה\חברה מסוימת עשוי להוות נורמה לגיטימית באחרת. הגדרת הנושאים הספציפיים בהם ניתן או אסור להטיל עונש מוות באמנה מחודשת תוך הסכמה בין המדינות על דרך בה ניתן לקיים את האמנה החדשה, עשויה להיות כיוון אפשרי לדיונים בנושא במועצת זכויות האדם.מעבר למחלוקות על עצם קיום עונש המוות, נתונים מראים כי הוצאת עונש המוות לפועל במדינות רבות עוברת על האיסור הבינלאומי באפליה גזעית. כמו כן נאסרה באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות אפליה על בסיס מוצא חברתי. עם זאת, במדינות מסוימות המנהיגות את עונש המוות באופן רציף וקבוע, המשתייכים לציבור חברתי כלשהו הנחשב נחות מהאחרים מורשעים לעיתים קרובות יותר מהאחרים. כך למשל, בארה"ב רוב מוחלט של המוצאים להורג מאז 1970 היו אפרו-אמריקאים ממוצא סוציו-אקונומי נמוך. ראוי לציין כי קיימת התעסקות גוברת במקום אותו תופסת ארצות הברית ברשימת המדינות הדוגלות בעונש המוות – לא משום שהיא עושה בו שימוש נרחב מאחרות, אלא משום שחרטה על דגלה את אותם רעיונות שהובילו מדינות אחרות לאסור את עונש המוות כליל. הדיון יעסוק בפגיעה בזכויות האדם בהקשר של עונש המוות ובמהלכו ינסו הנציגים של המדינות בהן עונש המוות מותר לפי החוק להצדיק עובדה זאת ולהביא נימוקים העומדים לצדה ומנגד יעמדו הנציגים המתנגדים לעונש המוות ינסו להסביר מדוע עונש המוות צריך להיות לא חוקי. אנו מאחלים לנציגים דיון פורה ומעמיק, ומייחלים כי המדינות יגיעו לפיתרון אליו יגיעו בדרך שתספק את כולם, תוך שיתוף פעולה בינלאומי וחקירה מעמיקה של הנתונים והעמדות.
קישורים:
|
|
סיכומי הנושאים >
מועצת זכויות אדם |